<h1>יראים סימן מ"ז</h1>
<h2>דף עד.</h2>
אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב(ו) ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין הגוים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא [ע"ד א'] חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והכי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' [ז' ב'] דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו הן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם יש לומר גלי קרא במנחות [ס"א ב'] לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו.
למדנו עונשו ואזהרתו, צא ולמד מה נקרא חלב דתניא אשר יקריב ממנה אשה לה', אין לי אלא חלב תמימים שכשרים ליקרב, חלב בעלי מומין מנין ת"ל מן הבהמה. חלב חולין מנין ת"ל כי כל אוכל חלב, א"כ מה ת"ל אשר יקריב ממנו קרבן לה', חלב שכמותו כשר לירקב אמרתי יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב, פי' חלב שעל גבי צלעות והדפנות מבחוץ שאלו לא כתב אשר יקריב, הייתי אומר כל דבר השמן בבהמה נקרא חלב, דלישנא דחלב זהו דבר מובחר מדכתיב ואכלו את חלב הארץ, והמובחר בבהמה נקרא זה השומן, הלכך כתב אשר יקריב להתיר שומן שאינו קרב.
